מרגרה הוא ריקוד מסורתי שמקורו בקולומביה, אשר לוקח רמזים מהקומביה. הוא מלווה בבאס ובמראקה, לפעמים אופטימי ואיטי יותר באחרים, מחקה את מצעד החיילים הקולומביאנים. הריקוד זז דרומה ברגע שהוא היגר לאקוודור שם אימץ כמה אלמנטים מוזיקליים הקשורים יותר לפרו כמו כלי הקשה. מאוחר יותר הייתה הגירה גם לפרו, שם ז'אנר המוזיקה המעורב החדש הזה קיבל תפנית בולטת נוספת. נערות ליווי בקריות

מקורותיה של המרגרה מגיעים עד לשורשיה בדרום קולומביה. קולומביאנים אחרים הפיצו את המיזוג הייחודי הזה של ריקודים ומנגינות על פני הגבול לאקוודור, שם הוא התפתח למשהו פרואני במיוחד עם ריקודים כמו אשפרו קמפסינו, קוקאצ'ו או טרמבלמניה. בשנות ה-60-1970, כשהריקוד החל להתפשט לעבר טיירה דל פואגו שחוטפת את קו החוף של פרו, הוא כבר רכש דאקורות אנדיות מאזורים כמו הואיקו או אל סוקוררה.

ריקוד מרגרה הוא אחד ממסורות הריקוד העתיקות ביותר, ככל הנראה אסיה, שנמשך 4000 שנה. ריקוד מרגרה מפורסם ביותר במניפור ונחשב בעבר לאוצר תרבותי של אדמתם.

"מרגרה" בלשון המייטאי פירושו "ציוויליזציה ישנה", והיא קיימת במשך כ-2500 עד 4000 שנים במזרח-צפון מזרח הודו ובחלקים מערביים של נפאל. ישנן תיאוריות רבות שאולי הריקוד התפתח מהחגיגות במהלך הפסטיבל ב-Mtakokisekoi, Wat Yannawa (או מקדש הארמון הגדול).

הדבר שחשוב לשים לב כאן הוא שאין תיעוד על איך ולמה הריקוד או הסגנון הזה נוצרו.

מה שאנחנו יודעים במקום זה הוא שכאשר אבותינו התחילו ללכת בדרך רוחנית, הם השתמשו בו ככלי לתפילה או מדיטציה, אבל כיום זה משמש רק למטרות בידור.

ריקוד מרגרה הוא הריקוד האזורי של מניפור בהודו. אזור זה רוקד בקצב של תופים ושירי עם הנקראים "Achieve" או המכונה "גול-בנגבאש".

ליליאן לי הייתה אדם משפיע על סברידג'אס, היא נולדה ב-1915 בתאילנד ומתה כשהייתה בת 80 ב-5 בדצמבר 1985. זמן קצר לאחר מותה, גאורי שינדה נחשב לאחד משני המייסדים של צורת ריקוד מרגרה יחד עם ליליאן לי במנטלון..